פרסמו אצלנו
שיתוףמאת דניאל פליידר, מדען נולד מבית אופק רחב
מי מאיתנו לא שמע את הביטוי "אין טוב ממראה עיניים"? עכשיו נשאלת השאלה עד כמה זה נכון. אני, אישית, מעדיף תמיד לבדוק ולבחון בעצמי דברים מאשר להאמין לסיפורים של אחרים, כדי להיות בטוח שאכן מדובר באמת לאמיתה - אך מסתבר שגם זה לא מספיק...
מי מהחצוצרנים בתמונה הוא גדול יותר ומיהו הקטן?
העיניים שלנו הן מכשיר גאוני ומיוחד אשר אחראי על חוש הראיה הכל כך חשוב לכל אחד ואחת מאתנו, אך הן לא היחידות בסיפור הזה. הראיה היא עניין הרבה יותר מורכב מזה. נתחיל בזה שכאשר אנו רואים משהו, פירוש הדבר שעל אותו משהו נופלות קרני אור שחלק מהן נבלעות והשאר מוחזרות ונקלטות בזוג המכשירים המופלאים שאנו מצויידים בהם – העיניים שלנו.
למשל, אם רואים מכונית ירוקה, פירוש הדבר שהיא בולעת את כל קרני האור שנופלים עליה ומחזירה רק את הקרניים הירוקות. שחור, אגב, אומר שכל קרני האור נבלעות, ולבן לחילופין אומר שכולן מוחזרות אל העין.
התמונה המתקבלת על המשטח הקעור של רשתית העין היא בכלל הפוכה וזה שאנו רואים את העולם לא במהופך – פלא בפני עצמו. המידע שנקלט בעין עובר אל המוח דרך עצבי הראיה שהם מעין "חוטי החשמל" המחברים את העין למוח.
המוח – הוא כבר עושה בתמונה כרצונו – הופך אותה, מתרגם אותה, שולף מהזיכרון תמונות דומות ומנסה להשלים פרטים חסרים וכו' – וכך נוצרים תעתועי הראיה.
נסו להתקרב ולהתרחק. רואים שהצורות מסתובבות?
בואו נחזור לרגע אל העיניים שלנו: למה יש לנו שתיים כאלו? התשובה, מסתבר, מורכבת מכמה חלקים:
ראשית– המידע המגיע למוח משתי העיניים בו זמנית, מאפשר לנו לראות בצורה תלת מימדית ולחוות את תחושת העומק בראייה.
נסו בעצמכם לעצום עין אחת ולהעריך את המרחק בין שני חפצים שאחד מהם קרוב אליכם והשני רחוק יותר. לא פשוט כל כך.
שנית– זוג עיניים מאפשרות לנו שדה ראיה רחב יותר, ככה שנוכל להיות מודעים לדברים הקורים מימיננו ומשמאלנו – ענייני בטיחות למשל. משם בדיוק מגיע המושג העממי "בזווית העין".
הידעתם שכל מה שהעין שלנו רואה נשאר בזיכרון העין למשך כעשירית שנייה? מדובר בתכונה חשובה מאוד שכן אם לא היה כך הדבר, לא היינו מסוגלים לצפות בסרטי קולנוע או נהנים מסרטים מצויירים, שאינם אלא רצף של תמונות המתחלפות במהירות.
שמעתי פעם סיפור, ספק בדוי ספק אמיתי, על אדם שהחליט לתבוע את בית הקולנוע כי היה מוכן לשלם רק רבע ממחיר הכרטיס לקולנוע, בטענה שהאורך האמיתי של הסרט היה קצר הרבה יותר ממשך הסרט בקולנוע, אם מצמצמים את המרווחים שבין החלפת הפריימים (התמונות). לא יודע אם כך היה הדבר ומה עלה בגורלו, אבל הסיפור מסתמך על התכונה המדוברת – זיכרון העין.
ועכשיו – למה שלא תבחנו אתם את זיכרון העין שלכם? זה מאוד פשוט ואפילו משעשע:
קחו דף קרטון או בריסטול בגודל של קלף או מעט יותר, ציירו בצדו האחד דג זהב, ובצדו השני אקווריום (תשקיעו קצת- צמחי מים וקונכיות יוסיפו ליופי).
לאחר מכן קחו שיפוד עץ והדביקו את קצהו אל הקלף באמצעות נייר דבק, כך שהציור נמצא מעל קצה השיפוד.
עכשיו, כל מה שנותר הוא להצמיד את שתי כפות ידיכם, כשהשיפוד ביניהם, ופשוט להניע את הידיים קדימה ואחורה תוך חיכוך אחת על פני השנייה – הדבר יגרום לשיפוד להסתובב ולסובב את הקלף עם שני הציורים.
אם סובבתם מספיק מהר, תראו את הדג שוחה להנאתו בתוך האקווריום.
הצלחתם? נסו את אותו הדבר עם תוכי וכלוב- מדליק לא פחות.
ועכשיו לקינוח, עוד כמה תעתועי ראיה נחמדים שחלקם מוכרים ובכל זאת משעשעים בכל פעם מחדש.
אז זכרו מהיום: לא כל מה שרואות עיניכם אכן כפי שהוא נראה!
התרכזו בעיגול האדום למשך 20 שניות. לאן נעלם המעגל?
איך זה שהצורות מסתובבות???
רוצים לאתגר את מוחכם? המשימה המיוחדת במינה הבאה תדגים לכם שלפעמים צדו הימני של המוח שלכם לא מסכים עם צדו השמאלי:
נסו להסתכל על הרשימה ולומר את הצבע ולא את המילה:
האונה הימנית של המוח מנסה להגיד את הצבע, אבל האונה השמאלית מתעקשת לומר את המילה.
* מדען נולד מבית אופק רחב יוזמות חינוכיות חרטה על דגלה ליצור עבור הילדים והנוער תהליך למידה חוויתי ומרתק בתחומי המדע, ופועלת בין השאר בחוגי בית, ימי הולדת וסדנאות "מדען נולד" מדי שבת
קופונים
