פרסמו אצלנו
שיתוף
מאת: ירון שמאי
בבניין גדול בעיר רמת גן,
גר לו נדב החמוד והקטן.
הוא מביט בחלון מהקומה העשירית
בחוץ גשם זלעפות וגם רוח נוראית;
ברקים ורעמים באמצע הסתיו,
ומי שיוצא נרטב עד שד עצמותיו!
"אז מה נעשה?", הוא שואל את הוריו,
"איך נצא לטייל עכשיו?"
"לא נוכל לטייל", משיבה לו האם
"צריך לחכות שהגשם ייעלם!
אם נצַאה לרחוב רק נסבול מהכפור,
לא מעיל ולא מטריה תעזור!"
"יש לי רעיון", אומר נדב
ומביט בעיניים גדולות אל הוריו,
"כך נצא לטייל, נעלה ונרד
מבלי שהגשם עלינו יירד".
"ומה הפטנט?", שואלת אמא
"גלה לנו ונלך קדימה!
איך זה נצא ולא נירטב?
ספר לנו שלא ניעלב!"
"נטייל במעלית!", השיב הילדון
בכל קומה נצא למסדרון
- מהראשון ועד האחרון!
... וכדי שנתחיל את המסע
נרדה מיד לקומת הכניסה!"
מושך לו את אמא בשמחה וברון
פותחים את הדלת ויוצאים למסדרון
ושם לוחצים על הכפתור שבקיר
"בואי, מעלית, ושיהיה מהיר!"
הדלת נפתחת, באה המעלית
ובתוכה - עומדת הילית
הילדה החמודה מהקומה שמעל
ממתינה עם אמא במעיל סגלגל
"בואי, הילית, יוצאים לטיול!
הבניין שלנו הוא כל המסלול
נעלה ונרד בין כל הקומות
נכיר אנשים ונראה מקומות!"
"אני מצטרפת", אמרה היא מיד
חיבקה את נדב ואחזה לו ביד
"אני רוצה לרדת בכל תחנה
מהקומה הראשונה ועד האחרונה!"
שמחו השניים ולחצו על כפתור
"סעי מעלית, התחילי לדהור!
רדי עכשיו לקומת הכניסה
ומשם נתחיל יחדיו את המסע".
בקומת הכניסה נפתחת הדלת,
ושם עומדת בפתח איילת.
הילדה שגרה בקומה התשיעית
עם אבא ניצבת וממתינה למעלית.
"בואי, איילת, יוצאים לטיול!
הבניין שלנו הוא כל המסלול
נעלה ונרד בין כל הקומות
נכיר אנשים ונראה מקומות!"
"אני מצטרפת", השיבה איילת,
חיבקה את נדב חייכנית וצוהלת.
"אני רוצה לרדת בכל תחנה
מהקומה הראשונה ועד האחרונה!"
עלו הנוסעים לקומה מספר אחת
נפתחת הדלת ועומד אביחי,
הילד שגר בקומה הראשונה,
עם סבתו שאוחזת בידו בהמתנה.
"בוא, אביחי, יוצאים לטיול!
הבניין שלנו הוא כל המסלול.
נעלה ונרד בין כל הקומות
נכיר אנשים ונראה מקומות!"
"אני מצטרף", השיב אביחי,
"לטייל בבניין ארצה בודאי!
נרֵדה יחדיו בכל תחנה,
מהקומה הראשונה ועד האחרונה!"
לחצו על כפתור הקומה השניה,
ושם עשתה המעלית חניה.
נפתחת הדלת ועומד לו אוהד,
עם אחיו הגדול שאוחז לו ביד.
"בוא, אוהד, הצטרף לטיול!
הבניין שלנו הוא כל המסלול
נעלה ונרד בין כל הקומות,
ובדרך נגלה המון הפתעות!"
"בודאי שאבוא!", משיב אוהד
וגם אחיו מחייך מהצד;
"נראה מה מסתתר בכל תחנה,
מהקומה הראשונה ועד האחרונה!"
עולה המעלית לקומה השלישית,
נפתחת הדלת ועומדת גיתית.
מלקקת בהנאה סוכריה על מקל
וסבא אותה לוקח לטייל.
"בואי, גיתית, החליפי מסלול,
בבניין שלנו נעשה את הטיול.
נעלה ונרד בין כל הקומות,
כך לא נירטב ונצבור חוויות!"
"כמובן שאבוא", השיבה מיד
ומשכה את סבה פנימה ביד.
"אני רוצה לראות מה יש בכל תחנה
מהקומה הראשונה ועד האחרונה!"
עלתה המעלית לקומה מספר ארבע
כולם צוהלים והשמחה מרובה.
נפתחת הדלת ואת מי הם פוגשים?
יוחאי ואמו עומדים נרגשים.
"לאן כולם נוסעים?", גילו השניים עניין.
- "אנחנו מטיילים במעלית הבניין!
נעלה ונרד בין כל הקומות,
נבדוק מה מסתתר בין כל הדלתות!"
"אנחנו מצטרפים", יוחאי מיד ענה,
משך את אמו ונעמדו בפינה.
"אנו רוצים לעצור בכל תחנה,
מהקומה הראשונה ועד האחרונה!"
עלתה המעלית לקומה החמישית,
נפתחת הדלת ונכנסת מושית:
"אני עולה לבקר את חברתי שמעל",
אמרה ונכנסה עם דובי תכלכל.
"בואי, מושית, הצטרפי למשחק,
נטייל בבניין וכולנו נצחק.
נעלה ונרד בין כל הקומות
ונראה דברים שיש רק בחלומות!"
"אני איתכם!", השיבה מושית,
"בואו נעלה לקומה השישית:
שם ממתינה לי חברתי מהגן,
נאסוף אותה ונמשיך במעלה הבניין!
אחר כך נעצור בכל תחנה,
מהקומה הראשונה ועד האחרונה!"
עלתה המעלית לקומה מספר שש
נפתחת הדלת וקול מתעטש...
עומדת יעל ממתינה למושית
ופתאום מגלה חבורה ענקית!
"בואי, יעל, הצטרפי לטיול,
הבניין שלנו הוא כל המסלול
כשגשם בחוץ וקר ורטוב
נטייל במעלית והביתה נשוב!"
"אבל כבר לא קר!", הפתיעה יעל,
"בואו כולנו בחוץ נטייל!
הגשם פסק והשמש זרחה,
הביטו בחוץ ותראו – מהפכה!"
הביטו כולם מבעד לחלון
שפשפו עיניהם ומלאו תימהון:
לא גשם ורוח - רק שמש חמימה
שולחת קרניים אל אמא אדמה.
"קדימה, מהר, נשנה התוכנית!
למה נבזבז זמן במעלית?
עם כל הכבוד לטיול בבניין
- בגינת המשחקים יש הרבה יותר עניין!"
מהר משכו הילדים את המבוגרים,
חזרה אל המעלית כולם דוהרים.
לחצו על כפתור קומת הכניסה,
ושם החוצה פתחו במנוסה!
"יש! יופי! יוצאים לטיול!
גינת המשחקים היא סוף המסלול!
נעלה ונרד בכל הנדנדות
ונפגוש המון ילדים וילדות!
...ואם מחר יירד גשם,
אם יהיה שוב קר ורטוב
תמיד נוכל אל המעלית לשוב..."
קופונים
