הסתגלות או מסוגלות? - איך ניצור וודאות לילדים בתקופת החגים

חזרה לשגרה? זאת הרי לא חזרה וזאת גם לא ממש שגרה, אפשר לקרוא לזה קפיצה קטנה למסגרות. טעימה. וגם זה אם לא הצטרכנו להיכנס לבידוד. בואו נעשה סדר וניצור לילדים שלנו אי של ודאות.

תחשבו רגע עליכם, ממש עכשיו, האם אתם יודעים אם יהיה סגר בקרוב? האם אתם יודעים באיזה מתכונת עבודה תישארו לעבוד – מהבית או מהמשרד? האם אתם יודעים אם היה לידיכם חולה מאומת לאחרונה? אלו שאלות מטרידות שגורמות למתח וחרדה אצלנו המבוגרים, עכשיו תחשבו עליהם. הילדים שלנו בדיוק כמונו.

חופשות חגי תשרי כבר כאן, כשלפני שבוע הילדים חזרו למסגרות מהחופש הגדול, ויחד עם מגיפת הקורונה והבידודים נוצר מתכון מושלם לאי וודאות ועמימות אצל הילדים שלנו. מה קורה היום ומה הולך להיות מחר? כמונו בדיוק הם יכולים להיות מופתעים כשנשלחת הודעה בבוקר לא להגיע לגן בשל ילד חולה או להיות שמחים כי יש כמה ימי חופש בחיק המשפחה.

ילדים זקוקים לשגרה, הרגלים וסדר יום קבוע כבר מינקותם, זה עוזר להם להסתגל לעולם ולפתח את האני שלהם. ולכן, כשאין שגרה וכל יום נראה שונה מקודמו, זה עלול לגרום לתחושות של מתח ובלבול. במצב כזה, ילדים בייחוד בגילאי 2-9, אשר מרגישים שאין להם שליטה על החיים שלהם, ינסו לקחת אותה חזרה אליהם בכל מיני דרכים אחרות. כנראה אלה יהיו התנהגויות שפחות נרצה או נאהב כגון התפרצויות זעם, בריחה למסכים, רגרסיות שונות, שינויים קיצוניים במצבי רוח, בעיות שינה וכדומה.

החיים הם בסיס לשינויים, כך אבא שלי תמיד אמר לי. כלומר, החיים הנורמטיביים, הכוללים מסגרת צפויה וידועה מראש הם נוחים וטובים. יחד עם זאת, נרצה לפתח אצל הילדים שלנו חוסן נפשי להתמודדות עם שינויים שיבואו, כי יבואו. מכיוון שהילדים שלנו תלויים לגמרי בנו, כל מה שהם יודעים או לומדים זה דרכנו, מחובתנו לדאוג מעבר לצרכים הפיזיים, גם לבריאות הנפשית שלהם.

איך נעשה את זה?

מודלינג הורי 

הילדים שלנו מסתכלים עלינו בכל רגע נתון, כמו מצלמות האח הגדול, הם קולטים אותנו – צופים בחדשות כל שעה, זורקים הערות וחששות לחלל החדר, את הבעות הפנים המודאגות, מצב הרוח המשתנה והעייפות. המתח והדאגה שלנו עוברים אליהם ומשפיעים עליהם, לעומת זאת אם נהיה רגועים, נשדר ביטחון, אופטימיות וחוסן, כך הילדים שלנו ירגישו ויתנהגו. אבל איך מתנהגים ככה כשהמציאות חזקה מאיתנו? פועלים לפי מה שבשליטתנו בלבד בכל רגע נתון, מה שמקטין את מחשבות הדאגה, ועושים לעצמנו טוב, לדוגמא לשתות קפה חם לבד במרפסת, בשקט. בנוסף, עקביות הורית היא מפתח חשוב ליצירת וודאות אצל ילדים. בכל מה שניתן במסגרת כללי הבית, נמשיך לפעול בעקביות, אם זה בשעות שינה או אם זה בארוחות קבועות סביב שולחן משפחתי לדוגמא.

שיח פתוח – בבית הזה מדברים על הכל 

קיימו איתם כבר עכשיו שיחה בגובה העיניים, בזמן רגוע ובאווירה נינוחה על התקופה הנוכחית בה יכולים להיות שינויים מידי יום, על המסגרת החינוכית, החופשים והקורונה יחד. הסבירו וספקו מידע רלוונטי ומותאם לשלב ההתפתחותי שלהם. ילדים עד גיל 6 מבינים את העולם בצורה מוחשית ולכן נחבר הסבר לדברים שהם כבר מכירים וחוו, ומה עזר להם להתמודד. נרצה לא להציף אותם במידע אבל גם לא להסתיר מידע חשוב. בנוסף, נדבר איתם על העתיד לבוא, הכנה לקראת מה הולך להיות אם נצטרך להיות בבידוד לדוגמא. זה יאפשר להם להיערך ולגייס את יכולת ההתמודדות שלהם ברגע האמת. נקפיד על שיח אמפטי ופתוח, בהקשבה נקייה ללא מסיחים ומסכים ונשאל שאלות סקרניות לגביי המחשבות והתחושות שלהם. מעל הכל, ניתן להם את התחושה שאנחנו איתם יחד, נרצה לשמוע כל דבר ונחשוב יחד על מציאת פתרונות לכל בעיה.

כל רגש הוא לגיטימי 

חוסר הוודאות מציף המון רגשות מכאיבים אצל הילדים שלנו, חלקם ישתפו וחלקם ישמרו לעצמם פנימה.

יש לנו רצון כהורים שהילדים שלנו ירגישו תמיד טוב ולכן אנחנו מרגישים צורך לגונן עליהם מפני מציאות קשה, מלחיצה, מאיימת. העניין הוא שזה פוגע בתחושת המסוגלות

שלהם ומגדיל את התלותיות וחוסר הישע. במקום להתעלם מהמצב או לחשוב שזאת תקופה חולפת והיא תעבור, נעזור לילדים שלנו לתקשר מולנו כל רגש, גם אם הוא מכאיב. ברגע שרגש מכאיב יוצא, רגש חיובי יכול להיכנס.

נשאל "מה אתה מרגיש?" או שננרמל ונשיים את הרגש שזיהינו "זה באמת מבלבל להיות יום אחד בגן ולמחרת בבית", "אני רואה שאתה ממש כועס שלא תוכל לשחק היום בגן עם עמית כי חג ולא הולכים לגן", "זה ממש טבעי לפחד להידבק בקורונה". שיום רגשי זה חלק מהדרך לפתרון בעיות ולכן נוכל לשאול לאחר מכן שאלות כמו "מה יכול לעזור לך?" "מה אתה צריך ממני?" "מה אתה חושב שאפשר לעשות?". חשוב שנמנע משיפוטיות, ביקורתיות או צמצום החוויה של הילד. בגילאים הצעירים אפשר לנהל שיח כזה דרך ציור, משחק, קלפים רלוונטיים.

ואם דיברנו על מודלינג הורי, חשוב שנשתף את הילדים בחוויות ובתחושות שלנו, שיבינו שגם אנחנו מושפעים מהמצב אך אנחנו יודעים שאפשר לצלוח גם תקופות כאלה ובטח כמשפחה.

יצירת לוח זמנים שבועי 

ילדים שיודעים מה מצפה להם לאורך היום מרגישים טוב, מתנהגים טוב ובטוחים יותר. לכן, בתחילת או סוף שבוע נתכנן ונכתוב יחד עם הילדים את כל מה שהולך לקרות באותו שבוע, בצורה מפורטת ככל הניתן, עם ילדים צעירים אפשר לצייר. היכן יהיו בכל יום? – אם זה במסגרת או בחופש, אם בחופש – בבית או בחוץ, מה יעשו באותו יום? עם מי? וכו'. אם יש ריטואלים או עוגנים קבועים שמתרחשים בכל יום או בכל שבוע, כמו שעות קימה ושעות שינה, חוגים, ארוחות, נכניס גם אותם. פעילות מוכרת בלו"ז מסייעת לילד להגדלת תחושת השליטה, היציבות והביטחון. כמו כן, תנו לילדיכם אחריות לפעולות ופעילויות שונות בלו"ז על מנת שהם יפתחו את תחושת המסוגלות, המשמעות והשייכות בבית.

חשוב שנתקשר לילדים כי הלו"ז יכול להשתנות וכאשר זה קורה נאפשר להם לבחור פעולה או פעילות מתוך שתי אפשרויות אפשריות כך הוא ירגיש שיש לו השפעה ושליטה בתוך סיטואציה שהשתנתה.

את הלו"ז נתלה במקום נגיש כך שהילדים יוכלו בכל רגע לקבל את הוודאות לה הם זקוקים ולהפחית את רעשי הרקע בראש שלהם שמונעים מהם לעשות דברים אחרים.

נכתב על ידי קרין זוהר,  מאמנת אישית והורים בגישת 'אמא מאמנת', המבוססת על האימון המנטאלי, הפסיכולוגיה החיובית והחינוך המונטסורי.

רוצים להתאמן על זה ביחד? צרו איתי קשר