איך היה בגן? כיף!

אספתם את הילדים מהמסגרת החינוכית, התעניינתם איך עברם יומם ואז הם עונים תשובה מצומצמת שמסתכמת במילה אחת- גג שתיים. תם הטקס ואתם נותרתם חסרי מילים? כנסו לקרוא איך לפתח איתם שיח משמעותי

קרין זוהר, מאמנת אישית והורים, בגישת 'אמא מאמנת'

חודשיים- שלושה של חופשים, חגים, בידודים (לא עלינו) כבר מאחורינו ונדמה שכולנו, מבוגרים וילדים כאחד, חיכינו לשגרה המבורכת. כל אחד מאיתנו השתוקק לקום בבוקר וללכת למסגרת הרלוונטית, שתמלא את הצרכים שלו ותפתח את יכולותיו. איך אחרי תקופה ארוכה שהיינו יחד עם הילדים שלנו, דאגנו להם, שיחקנו איתם, נוכל באמת לדעת מה עבר עליהם לאורך היום במסגרת החינוכית? איך נדע ששיחקו במה שמעניין אותם? מה עשו כשהיה להם עצוב כי התגעגעו? עם מי נהנו לשחק? מי עזר להם כשהיה קשה? נשאל!

יוסי קדמי בספרו 'להפוך לאומן בשאילת שאלות' כותב כי שאלות הן אחד הכלים העוצמתיים ביותר להשפיע על אנשים. שאלות טובות מעניקות לאדם תחושת ערך, נותנות לו עוצמה, מאפשרות לו רפלקציה עצמית ומכאן הוא יכול לפתח מוטיבציה ואופטימיות. כשנדבר עם הילדים שלנו בדרך של שאלות ולא נאומים, נוכל לגלות את נקודת מבטם ועולמם הפרטי, לברר מה הם חושבים לגביי כל סוגיה, לדעת מה מושך ומניע אותם, לבדוק דרכים ופתרונות לאתגרים בחייהם והרשימה עוד ארוכה. שאלות מפתחות ומעוררות שיח משמעותי התורם למערכת היחסים שלנו עם ילדינו.

יום של 8-9 שעות במסגרת החינוכית מכיל הרבה אירועים וחוויות. עבור ילדים צעירים (עד גיל 6) שמבינים את העולם בצורה מוחשית, זמן הוא דבר מופשט, ולכן אינם יכולים לזכור את כל החוויות ובטח לא לפי הסדר הכרונולוגי. השאלה 'איך היה בגן?' יכולה להתפרש מצידם כחוסר עניין וכסתם שאלה שנזרקת לאוויר, ואם היא נשאלת באופן יום יומי היא מאבדת ממשמעותה. מה הסיבה לכך? השאלה הזאת פשוט כללית מידי ולכן אנחנו נקבל לרוב תשובה כללית כמו 'כיף', 'סבבה' ובימים קשים 'לא טוב'. אם אנחנו רוצים שיענו לנו בפירוט ויתייחסו לחוויות ספציפיות שעברו לאורך היום, אנחנו צריכים לשאול את השאלות הנכונות.

הקשבה נקייה

הקשבה היא בעצם התשתית לשאילת שאלות נכונה. על פי מחקרים, האדם המקשיב מתואר כמי שיוצר קשר עין עם הצד שמעביר את המסר. לכן, בכל שיחה שלנו עם הילדים נרד לגובה העיניים שלהם. במבט ישיר שלנו לעיניהם מופרש אצלם הורמון דופמין שגורם לרגשות חיוביים שיוצרים קרבה ואינטימיות וכך הם מעוניינים לשתף.

בנוסף, האדם המקשיב מתואר כיותר מתעניין מאשר מעניין. נשאל שאלות מתוך רצון אמיתי להתעניין בילדינו, נהיה קשובים ועסוקים רק בהם, נביע רגשות ונאפשר להם לסיים משפטים.

הקשבה אמפטית אמיתית היא הקשבה שהיא לא האזנה אלא ממש להיות מרוכזת באדם שמולי כדי שאני אוכל לא רק להקשיב לו אלא גם להבין אותו, ללא לחץ של זמן. כשהילד שלנו רוצה לדבר איתנו, נפנה לו את הזמן, ניתן לו את ההרגשה שרק הוא קיים כרגע בעולם ואנחנו לגמרי איתו, בלי למקבל דברים.

כשאנחנו מקשיבים לילדנו בצורה הזאת, הם מרגישים אהובים, ראויים, מוערכים וחשובים.

סקרנות

יש לנו נטייה כהורים להניח הנחות על ילדינו כי אנחנו כבר מכירים אותם. הנה היינו איתם כמה חודשים ואנחנו יודעים מה הם אוהבים או לא אוהבים לאכול, במה הם אוהבים לשחק, מתי הם מתעייפים וצריכים פעילות רגועה, מתי משעמם להם. העניין הוא שהכל בר שינוי, ילדים מתפתחים ומשתנים ואיתם גם תחומי עניין והאהבות שלהם. כשאנחנו יודעים מראש מה יגידו לנו, מה הטעם לשאול את השאלה – 'איך היה בגן?', זאת הופכת להיות שאלה מתוך הרגל או כי ככה צריך. אז בואו נתחיל מלהיות קצת פחות "יודעים" ויותר סקרנים לגביהם, ניתן להם לגלות לנו בכל יום משהו חדש מעולמם או להעמיק בהיכרות איתם.

להפוך שאלה סגורה לפתוחה

שאלות סגורות כמו 'למדתם על הסתיו היום?', 'ריטה הייתה היום בגן?', 'שיחקת היום בלגו?' הן שאלות שמזמינות תשובה של מילה אחת או שתיים, הן מצרות את השיחה ויותר מידי מהן יכולות לעייף את הילד. ולכן, תמיד נעדיף לשאול 2-3 שאלות פתוחות כדי להרחיב את השיח. שאלות כאלה יתחילו ב"מה", "איך", "ספר לי". לדוגמא במקום לשאול: 'למדתם על הסתיו היום?', נשאל: 'ספר לי מה למדתם חדש היום?'.

והנה כמה רעיונות נוספים לשאלות פתוחות:

• באיזה משחק היה לך הכי כיף לשחק היום?
• עם מי שיחקת בחצר?
• מה אכלת לארוחת הבוקר?
• איזה סיפור קראתם היום?
• תספר לי משהו אחד שהיה לך היום כיף במיוחד
• תספר לי משהו שלא היה לך נעים
• מה למדת חדש היום?
• למי עזרת היום?
• מה הדבר הכי מצחיק שקרה היום בגן?

אל תדאגו אם הילדים שלכם לא משתפים פעולה וממהרים לענות על השאלות הללו בפירוט, ואל תדחפו אותם לענות עליהן בכוח או לעבור משאלה לשאלה במהירות. כשאתה מאפשרים לילדיכם זמן לחשוב על השאלות שלכם, אתם מראים להם כמה שהדברים שהם אומרים חשובים לכם וגם אם הם לא עונים בקול, הם עונים עליה בראש.

מודלינג של שיתוף

ילדים לומדים את העולם דרכנו, ההורים שלהם ולכן כדי לעודד תקשורת ושיתוף אנחנו צריכים להתנהג כפי שאנחנו רוצים שילדינו יתנהגו. במקרה הזה, נספר להם על החוויות האישיות שאנחנו עברנו לאורך היום בהתאמה לגילם ולמה שהם מסוגלים להכיל. כך ניתן לגיטימציה לשיתוף כל סוגי החוויות, נשיים רגשות, ונפתח את יכולת פתרון הבעיות שלהם. אפשר גם לבקש מהילדים לשאול אותנו שאלות על היום שלנו, ככה נוכל להבין יותר מה מעניין אותם לדעת.

לסיום, שיתוף קטן שלי. מתאמנת שלי הגדירה לעצמה מטרה ליצור קרבה ביחסים עם בנה בן ה-4 ואחד הביטויים לזה יהיה שהוא ישתף אותה מה עבר עליו לאורך היום. במשך חודשיים היא מתאמנת בשאילת שאלות פתוחות וטובות על היום שלו, וכשהוא לא עונה היא עוברת לשתף אותו מה קרה ביום שלה. לפני כמה ימים קיבלתי ממנה הודעה שהבן שלה התחיל לענות לה ולשתף אותה ואפילו התעניין איך עבר היום שלה בעבודה. עקביות והתמדה משתלמת, בטח בחינוך ילדים.

נכתב על ידי קרין זוהר,  מאמנת אישית והורים בגישת 'אמא מאמנת', המבוססת על האימון המנטאלי, הפסיכולוגיה החיובית והחינוך המונטסורי.

לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחריי בפייסבוק ובאינסטגרם ולתהליכי ליווי ניתן ליצור איתי קשר בוואטסאפ.