ספר ילדים

הרבה ציפיות היו לי כשניגשתי לקרוא את "אימא רוצה לישון". השם עורר בי התרגשות  וצמרמורת של עונג. שינה היא מהנושאים הבוערים האלה בהיותך אימא. הרדיפה האין סופית אחרי עשר דקות שינה.

מאת: שרון אברון

לפעמים דיוני שינה כבר נראים לי גובלים בפאתוס. ערמת רחמים עצמיים שהורים משדרים כאילו לקחו להם את הציר המשמעותי שהחיים סובבים סביבו. אני מודה, שמו של הספר עורר בי התרגשות. "אימא רוצה לישון", היש כותרת יותר מעוררת הזדהות?

עוד לפני הדף הראשון כבר הפלגתי לי במחוזות הדמיון שממש פה בדפים הללו נמצאת נוסחת הקסם. זאת שתביא את פיצי מיצי לקום בתשע ביום שבת במקום בשבע ולשחק בשקט בשקט עד שהוריו ישכימו משנת היופי שלהם.

אז זהו שלא. הספר מספר על אימא של איתמר ועל איתמר שקם כל בוקר בשעה שש ומזנק ברב אושר ושמחה ליום חדש. היישר הוא רץ למיטתה של אמו שמחבקת ומנסה לשכנע אותו שעוד לא ממש בוקר ואולי כדאי לעצום עוד קצת עיניים. כך מדי יום  וגם בשבת. יום אחד אימא מספרת לאיתמר שלפני שהיא הייתה אימא שלו היא אהבה לישון בשבתות כל היום ואז היא מנסה לשכנע את איתמר לעשות איתה הסכם שבשבת הוא לא יעיר את אימא אלא ישחק לבד כמו גדול. בשבת, איתמר שוכח מההסכם ורץ להעיר את אימא. היא מזכירה לו וממשיכה לישון והוא מנסה לעמוד בהסכם אבל נמלא בגעגועים לאמו הישנה ולא נהנה לבדו. הוא מנסה להעיר אותה והיא כועסת. לאחר דף מעורר אימה שבו אימא ואיתמר מצוירים כצלליות שחורות ללא צבע ושמחה הם משלימים וקמים לעבר בוקר של יום חדש.

הספר כתוב בשפה קולחת מאד, יומיומית, והטקסט מלווה בציורים מאירי עיניים אשר מאד הולמים את הלך הרוח הכתוב. העיניים של איתמר ואימא מדברות מתוך האיורים אשר מטיבים לתאר את העלילה.

גייסתי את פיצי מיצי מספר פעמים בניסיון לעניין אותו בספר אבל הוא לא הצליח לגלות עניין. אחרי מספר עמודים הוא הפנה את גבו והלך לחפש עניין חדש. גם לי היה קשה לצלוח את הספר. הוא לא משך אותי להמשיך לקרוא ולא מצאתי את עצמי מזדהה עם קריאתה הנרגשת של האם לזכות בעוד כמה דקות שינה. זה לא שאני לא מבינה את הצורך והגעגועים לשבתות של רביצה במיטה, אבל כל מה שרציתי היה לחבק את איתמר ולדחוק בו לגשת להעיר את אימא כי מתוך הטקסט הוא הרגיש לי מאד בודד.

לטעמי, הספר מתאר סיטואציה שמאד ייחודית לתא המשפחתי האישי של תמר קרוון, הכותבת. לא הצלחתי למצוא בו את נקודות החיבור למכנה משותף רחב יותר. עולמם של אימא ואיתמר הרגיש לי צר אפילו קלסטרופובי משהו. בקשר הכה צפוף הזה בין אם לבנה נדמה  שלקורא אין בו מקום. האיש שלצידי התקומם גם הוא, הן על דריסת הזכות שלו לרצות לישון והן על חוסר אמיתי בדמות אב בספר.

סוף מעשה הוא, שיצאתי עם תחושה שזה בעצם ספר למבוגרים שחשים געגועים לתקופת הרווקות טרום הילדים. ועם זאת, בו בעת גם ממלאים את תפקידם כהורים אוהבים. הרגשתי את הריקוד הזה בין שני העולמות ואליו, דווקא כן התחברתי.