עדן שקדי

עדן שקדי מספרת על תאוותה לגלידה מתי שרק אפשר וגם כשאי אפשר!

פעם הייתה נסיכה שאהבה רק גלידה.

לא בשר ולא גבינה.

לא לחם ולא עוגה.

רק גלידה!

מאת: עדן שקדי

הי, אני הנסיכה, ואני כבר כמעט בת שנתיים. אמנם כשבאתי לעולם ההורים שלי נתנו לי שם רגיל כמו שיש לכל הילדים, אבל כולם בבית קוראים לי הנסיכה. תנחשו למה. נכון, צדקתם. זה בגלל שמיד היה ברור שאני מלכותית כמו נסיכה מהאגדות.

אני רוצה לספר לכם על המאכל הכי טעים בעולם: גלידה! הכי אני אוהבת גלידת וניל פשוטה ורכה בגביע מוופל. זה  בעיני המעדן שראוי לנסיכים ונסיכות. פשוט תענוג צרוף. את הגלידה שלי אני רוצה וגם מבקשת: כדבר ראשון בבוקר כשאני קמה,בשעה ארבע אחרי שאני חוזרת מהגן, לפני ארוחת ערב, במקום ארוחת ערב, וגם אחרי ארוחת הערב. בין לבין אני חושקת בגלידה כל פעם כשעיני החדות מבחינות בילד שאוכל גלידה, פרסומת בטלוויזיה עם גלידה וגם בכל פעם שהאוזניים הקטנות והמלכותיות שלי קולטות שהמילה המפורשת נאמרה.

את האהבה לגלידה קיבלתי בתורשה מאמא שלי. אבא דווקא לא משתתף איתנו באהבה הזאת.

אבל.. אוי לצרה! אפילו שהגנים שאחראים לאהבת הגלידה משותפים לי ולאמא שלי, היא מתעקשת לתת לי לאכול דברים אחרים והרבה פעמים לא נותנת לי גלידה כשאני מבקשת ממנה!

למזלי, יש לי את סבתא. סבתא שלי היא טובה ורכה מבפנים ממש כמו.. גלידה.

סבתא לעולם לא תסרב לאף בקשה שלי. בכל ערב אני הולכת לבקר את סבא וסבתא,ואז כשאמא בסלון, אני נכנסת למטבח של סבתא, ולא יוצאת ממנו בלי שיש לי גלידה בבטן וחיוך על השפתיים. כשאמא שואלת למה לילדה אין תיאבון, ולמה יש לה כתמים של גלידה מסביב לפה, סבתא נחלצת לעזרתי ואומרת שמה פתאום, זה רק גבינה לבנה שאכלתי שם במטבח. אבל שששש.. אל תגלו. זה הסוד שלי ושל סבתא.