פחדים בציורי ילדים

המצב החדש במדינה מכניס אותנו לחרדה ולמתח. איך מגיבים לכך הילדים? מיכל וימר על מצוקות ופחדים המשתקפים בציורי ילדים

מאת: מיכל וימר

 אנו מתבוננים בילדים מדי יום ובוחנים מן הצד את התקדמותם ובחירותיהם. לעיתים אנו מוזמנים על ידם, ליטול חלק בתהליכים אלו, אך פעמים רבות אנו מתבקשים או נאלצים שלא להתערב. כתוצאה מכך, שאלות רבות נותרות ללא מענה: האם אנו יודעים באמת את מצבו של הילד? האם כשיזקק לעזרה, יפנה אלינו? האם נגלה את הקושי בזמן, או שמא יהיה זה מאוחר מדיי? לצורך כך נכתב מאמר זה, מתוך נקודת מוצא אחת ומרכזית: כתבי היד וציורי הילדים הם כלי שפתי נוסף בו משתמשים הילדים, ודרכו ניתן להבין את רחשי ליבם ולסייע להם בעת הצורך.

תחום ציורי הילדים הוא תחום רחב ומגוון אף יותר מכתבי היד. כאן, ההתבטאות היא חופשית יותר , ונטולת הגבלות וכללים. כל בחירה שהילד מבצע בציור, מושפעת בדרך כלל ממצבו הפיזי, המנטלי והנפשי ופחות מהצורך לחקות ולעמוד במשימה שהוכתבה מגבוה. (לכן, אגב, נוכל לייחס משמעות גם לשרבוטים, שיופיעו מאוחר יותר, בצדי המחברת).

להלן, מספר סימנים שיש לתת עליהם את הדעת, עם הופעתם בציורים. בדרך כלל סימן אחד לא יעיד על מצוקה גורפת ולכן יש לאתר מספר סימנים, המופיעים בציוריו של הילד על פני תקופה נרחבת:

1. רגרסיה פתאומית בשלבי הציור – למשל, ילד בן 6 שעד כה צייר באופן צורני וסימבולי חוזר פתאום לשלב השרבוט. הרגרסיה הפתאומית מגנה על הילד משום שהוא חוזר לשלב מוכר ולכן בטוח יותר עבורו – תפקידנו כהורים וכבעלי מקצוע להיות ערים לתופעה זו.

2. שימוש בלחץ חלש מאוד – כאן יש לבדוק האם התופעה נובעת מסיבה פיזיולוגית (טונוס שרירים נמוך וכד'), במידה ושללנו אפשרות זאת יעיד הדבר על חוסר בטחון ותחושת חוסר אונים לגבי יכולת התמודדותי עם העולם.

3.  מיקום אלמנטים בצדי הדף – ילדים רבים החווים קושי בהשתלבות חברתית, או חשים שנוכחותם אינה משמעותית לסובבים אותם, ימקמו בית/פרח/ דמויות בצדי הדף, תוך שקיים רווח גדול ומשמעותי במרכז הדף.

4. ציורי דמויות מעוותות ומפלצתיות – שיניים חשופות, ידיים גדולות ומאיימות ובעיקר דמויות חסרות כל צלם אנוש , יעידו על כך שלילד יש קושי ובעיקר פחד גדול מהתמודדות עם הסובב אותו. מן הראוי לציין, כי ילדים רבים (ובעיקר בנים) אוהבים לצייר מפלצות ודמויות כוחניות, ולא כולם מעידים על מצוקה. ציור יהפוך למעיד על מצוקה רק כאשר מתקיימים מספר תנאים גרפולוגיים כגון: קו שבור ורוטט, לחץ חלש, ארגון לקוי ועוד.

5. ציורים שבלוניים ונוקשים מדיי – כאשר הציור אינו תולדה של התבטאות חופשית, יש לבחון אפשרות שהילד חווה קושי כלשהו. כאשר הילד מקפיד יתר על המידה ש'לא לצאת מהקווים', מקפיד מאוד על המסגרת של הציור, צובע בלחץ חזק כל כך עד שנוצר חור בדף, ובעיקר יוצא מכליו כאשר אינו מצליח במשימה זו, יש לבחון אפשרות של קושי בהתמודדות עם מצבים לא צפויים/ מצבי חרדה ובעיקר פחד מביצוע לא מושלם.

6. השמטת צד בחלק מהדמויות (למשל: ציור יד רק בצד ימין) – עלולה להעיד על בעיה פיזיולוגית או בעיית ראייה, כמו גם הפרעות ריכוז. במידה ואפשרויות אלו נשללו יתכן וקיימות לכך סיבות רגשיות שונות הקשורות, בין היתר, לדימוי הגוף של הילד בעיני עצמו.

7.  הצללת איברים /הצללת הדמות כולה – כאשר ילד בוחר להצליל את כל הפנים, או לחילופין רק את אזור איברי המין קיימת אפשרות להתעללות מינית ולתחושת דחייה.

8. שקיפויות למיניהן –  הכוונה לציור בו רואים את מבנה הראש מבעד לכובע, רגליים מבעד למכנס וכד' תופעה שנחשבת לנורמטיבית עד גיל 7,8 מעבר לכך יעיד הדבר על קשיים בתחום הרגשי ובתחום הקוגניטיבי (קשיי ריכוז, חשיבה מבולבלת) והתנהגות רגרסיבית בתחום הרגשי.

אלו רק חלק קטן מהדוגמאות הרבות הקיימות בתחום. קיימים מאפיינים שונים לציורי ילדים חולים, ילדים שנחשפו להתנסויות מאיימות שונות החל מהתעללות גופנית ונפשית ישירה, דרך עדות למעשה התעללות וכלה במצוקה שהתעוררה בעקבות מלחמות, פיגועי טרור ומצבי משבר נוספים אחרים.

ציורו של אודי בן ה- 5:7, הוא דוגמא להתבטאות נוספת של פחדים בציור. אמו של אודי, לקתה בדיכאון לאחר לידה. בשלב בו צויר הציור, טרם טופלה בכדורים פסיכיאטריים ומצבה הנפשי התדרדר מיום ליום: היא חדלה לתפקד, שכבה במיטתה ומיררה בבכי. אביו של אודי, תיאר מציאות קשה ומורכבת בבית,  וציין שאין לו ספק כי אודי ער לכך ומודאג מהמתרחש.

בציוריו של אודי חלה רגרסיה משמעותית, מהרגע בו חזרה האם מבית היולדות. ניכרה חזרה לשלב ציורי 'הראשן' שאפיינו אותו בגיל שלוש וחצי. רגרסיה שכזו מאפיינת ילדים הסובלים מפחדים, גם במישורים התנהגותיים שונים (כמו חזרה להרטבה, שימוש במוצץ ועוד). חזרה זו, היא עבורם מנגנון הגנה חשוב במיוחד, אשר באמצעותו הם חוזרים לשלב מוקדם ומוכר יותר ולכן גם פחות מאיים.

הבעת הפנים העצובה שאודי מעניק לדמויות, מטרידה אף היא ומשקפת את תחושותיו הפנימיות. כמו כן, היא  מתעדת, במובן מסוים, את המציאות שהוא רואה סביבו. הוא מוסיף לדמות דמעות, ומשקיע לחץ חזק במיוחד באזור זה. השקעת הלחץ החזק, מעידה על התסכול שהוא חווה .

למידע נוסף: www.michal-wimmer.com/book.html